🇬🇧 English

NavAid מייצא את המסלול כקובץ Google Earth .kml — gx:Tour עם <Camera> אחד לכל קטע. פתחו את הקובץ ב-Google Earth Pro והוא יטיס את המצלמה לאורך המסלול בגבהים מנתב"ג שלכם, כשקו המסלול וסמני נקודות הציון נצמדים לקרקע להקשר.

כפתור הסרגל (בקטע ייצוא/ייבוא) כתוב:

• עברית: ✈️ פתח מסלול ב-Google Earth

• תצוגה מקדימה של השטח לאורך המסלול לפני טיסה.
• תדרוך — הצגת הנוסעים או החניכים איך הטיסה תיראה מתא הטייס.
• בדיקת הפרשי גובה מול מכשולים בגבהי השיוט המתוכננים.
• הוראת ניווט VFR.

1. בנו מסלול ב-NavAid.
2. פתחו את 📋 תוכנית טיסה וקבעו מהירות וגובה לכל קטע.
3. בקטע ייצוא/ייבוא, לחצו על ✈️ פתח מסלול ב-Google Earth ואשרו.
4. NavAid מוריד קובץ עם תאריך, למשל navaid-flythrough-2026-05-23.kml.
5. פתחו את הקובץ ב-Google Earth Pro Desktop — לחצו פעמיים על הקובץ.
6. בחלונית מקומות, הרחיבו את המסמך NavAid טיסה. בחרו בסיור טוס את המסלול ולחצו על Play ▶.

• שם: NavAid טיסה
• <Camera> ראשון למיקוד על תחילת המסלול
• קו המסלול — Placemark עם LineString, צמוד לקרקע, צבע מג'נטה-ציאן
• סמן לכל נקודת ציון — Placemark<Point>
• <gx:Tour> בשם טוס את המסלול עם מספר מצלמות FlyTo לכל קטע (בערך אחת לכל 1.5 מ"י) לתנועה רציפה במקום קפיצה מנקודה לנקודה:
  • <gx:flyToMode> — smooth לאורך כל הסיור, כולל הצילום הפותח.
  • <gx:duration> — מרחק הקטע ÷ מהירות (שעות) × 60 × 4 לשניות, מוגבל ל-4–45 שניות, ואז מחולק בין נקודות הדגימה של אותו קטע; כל מקטע לא יורד מ-0.6 שניות.
  • קצוות מקורקעים — כשהנקודה הראשונה או האחרונה יושבת על שדה תעופה מוכר, גובה אותה מצלמה ננעל לגובה השדה (elev_ft מתוך airfields.json, מומר למטרים).
  • כיוונים נכנסים ומיזוג פניות — כל מצלמה מביטה לאורך הקטע שהיא טסה, והכיוון נמזג בהדרגה לכיוון הקטע הבא לאורך חיץ פנייה קצר (כ-15% מהקטע הנכנס, עד 0.5 מ"י), תוך שמירה על רציפות (בלי קפיצת 360°→0°).
  • <Camera> עם קו אורך/רוחב/גובה (מטרים), כיוון, הטיה וגלגול. קטעים עם גובה מתוכנן משתמשים ב-absolute (MSL).

סוג ה-MIME בהורדה הוא application/vnd.google-earth.kml+xml.

• גבהים הם MSL, לא AGL.
• כל הסיור smooth — כולל הצילום הפותח, כך שהמצלמה נכנסת בעדינות במקום לקפוץ.
• הכיוונים עוקבים אחר הקטע הנכנס ונמזגים בפניות — המצלמה מביטה לאורך הקטע שהיא טסה ומסתובבת בחלקות לכיוון הקטע הבא, ללא קפיצה.
• קצות שדה התעופה מקורקעים — אם המסלול מתחיל או מסתיים בשדה תעופה מוכר, מצלמות אלו יושבות בגובה השדה (מתוך airfields.json) במקום בגובה השיוט.
• קו המסלול צמוד לקרקע; רק המצלמה נעה בגובה.
• השתמשו ב-Google Earth Pro Desktop לחוויית הסיור הטובה ביותר.
• זווית הטיה קבועה 70°.

• "הסיור לא עושה כלום" — פתחו ב-Google Earth Pro Desktop במקום.
• "המצלמה צוללת מתחת לאדמה" — גובה הקטע נמוך מדי; העלו אותו.
• "הסיור מהיר/איטי מדי" — משך הקטע נגזר ממרחק ÷ מהירות, מוגבל ל-4–45 שניות. להאטת קטע הורידו את מהירותו בתוכנית הטיסה, להאצה העלו אותה. אפשר גם לשנות את מהירות הסיור בדיאלוג הייצוא (ראו למטה).
• "העין מסיימת קילומטרים מעל המסלול" — כנראה נערך ה-KML וסודרו מחדש הילדים של <Camera>; <altitudeMode> חייב להופיע אחרון כדי ש-Google Earth יכבד אותו.
• "כפתור ההפעלה לא עושה כלום" — ודאו שרשומת הסיור טוס את המסלול (אייקון השעון) נבחרה בחלונית Places לפני הלחיצה על Play.

בדיאלוג פתח ב- יש בורר מהירות הסיור: 0.5x / 1x (רגיל) / 2x / 4x. ל-Google Earth אין בקרת מהירות לסיור — הקצב נקבע כולו מערכי <gx:duration> שהקובץ נושא, ולכן הבחירה נעשית בזמן הייצוא. הבחירה נזכרת למכשיר (navaid.geTourSpeed). 1x מפיק קובץ זהה לחלוטין לקודם: כ-4 שניות סיור לכל דקת טיסה, עם גבול של 4–45 שניות לקטע. המכפיל משנה כל משכי הזמן באופן אחיד — קטעים, פניות והמעוף הראשון — כך שכל קטע שומר על חלקו היחסי בסיור.

הערה: ב-Google Earth Web אין נגינת סיור בכלל. הבורר משפיע רק על Earth Pro.

אם לא הוגדר גובה לקטע, הייצוא לא ממציא מספר שרירותי אלא לוקח אותו מהמסלול עצמו: הקטע הבא שיש לו גובה, אחרת הקטע הקודם. זה המצב הנפוץ — קטע היציאה מהשדה נשאר ריק בזמן שקטעי השיוט מלאים, והטיפוס לגובה השיוט הוא בדיוק מה שהמטוס עושה. רק אם לאף קטע במסלול אין גובה, הסיור טס 800 רגל מעל הקרקע (kmlUnsetLegAglFt) — מעל גובה שדה היציאה כשהקטע מתחיל בשדה, ואחרת relativeToGround כדי שהמצלמה לא תיכנס לתוך הקרקע.

• תוכנית טיסה — הגדרת הגבהים והמהירויות לכל קטע, שמהם נגזרת המצלמה.
• הדפסה וייצוא — שאר אפשרויות הייצוא (PNG, JSON, KML).
• מדריך למשתמש — כל כפתור בסרגל הכלים.